הסיקור הדל יחסית של המחול בתקשורת הישראלית גרם לו להנות מפירורי רייטינג תרבותי בשוליים. מצד שני, קשה להתעלם מכך שהמחול עצמו לא חף מהתרחקות מודעת מהמיינסטרים ומיצוב תדמיתו כאמנות גבוהה. לשאלה מה קדם למה אענה: עולם המחול יכול להפסיק להיתמם – דעה

ספיר פלח  

לא צריך להיות רקדן דגול וגם לא חובב מחול מושבע כדי לשים לב שסיקור המחול הישראלי בתקשורת רחוק שנות אור בגודלו ובהיקפו מסיקורם של תחומי התרבות האחרים. אם תנסו לגגל בכל רגע נתון "מחול" תחת חיפוש חדשות, תתאכזבו לגלות שכל כתבה שכבר נמצאת באוויר (בהפרש ממוצע של שלושה שבועות בין פרסום לפרסום) עונה על אחת מהאופציות הבאות: כתבת יח"צ למופע ספציפי שכמוהו יש עוד רבים שישמחו לכך, פרסונה מתחום המחול שמת או עבר לתפקיד אחר או כתבה שאינה רלוונטית למי שגילו מתחת לחמישים. או אי הבנה של גוגל ששואל אם אולי התכוונת "מ-חו"ל?" (בדקו אותי וחזרו לקרוא).

בשבוע האחרון נתקלתי במספר כתבות על הצגת הבכורה "רצח בהסכמה" של "אנסמבל הפרחות חנה וזאנה" שנכתבה בעקבות הרצח הנתעב של אסתי אהרונוביץ' ז"ל שנרצחה בירי על ידי בעלה, באמצע תהליך גירושים. כאישה שחוותה במשפחתה המורחבת סיפורים רבים של אלימות נגד נשים וכחובבת מחול התרגשתי מעצם נתינת המקום לנושא כה חשוב – אבל גם הופתעתי. למה מופעי תיאטרון שעוסקים בנושאים חברתיים חשובים מקבלים סיקור בעוד מופעי מחול כאלו כמעט ולא?

המחול הישראלי הוא עולם סגור בצורה בלתי נסבלת, שממשיך להישען בצורה מיושנת ולא מותאמת למציאות הדיגיטלית, על פרסום מפה לאוזן או בפלטפורמות שהצרכן הממוצע לא נחשף אליהן. כך, הוא מדיר במו ידיו אלפי חובבי מחול ממעקב אחרי התפתחויות חדשות, כוכבים חדשים עולים, הופעות שונות בנוף וכן, גם כביסה מלוכלכת שאולי לציבור מגיע לדעת עליה. בעוד מקבלי ההחלטות התקציביות ואנשי הכוח וההשפעה בעולם המחול נהנים מאשליה של פריחה וניפוץ טאבויים חברתיים, הם מפספסים נקודה חשובה: אם אתה לא בתקשורת, אתה כמו לא קיים.

רקדנים תמיד יהיו, אבל האם תמיד יהיו צרכני מחול? הדבר תלוי בשיווק ובהנגשה שלו החוצה ולא רק בתוך הקליקה הסגורה כמו המצב כיום. כמו "רצח בהסכמה" – ישנם אינספור מופעי מחול בעלי אמירה נוקבת אך נכון להיום הם שקולים לעץ שנפל ביער ואף אחד לא שמע: האם הוא נפל? יוצרי מחול לא עושים מספיק בשביל חשיפה. מנהלי מחול לא עושים מספיק בשביל חשיפה. גופי תרבות לא עושים מספיק בשביל חשיפה. האם קשה כל כך ליצור "באזז", להביא יותר מחול גם לפריפריה, לתקצב בצורה יותר מבוזרת יוזמות מחול קטנות גם שראויות להישמע? עייפנו מלקרוא עוד כתבה על אותן להקות עם אותם כוריאוגרפים באותם מקומות ובאותו הז'רגון. המחול הישראלי צריך היה להיות עטרת ראשה של התרבות, ולא מועדון סגור ואליטיסטי. זוהי קריאת השכמה לבעלי ההשפעה בעולם המחול.