במופע "הם לא יגורו בבתים שהם בונים", מציף הרקדן והכוריאוגרף עירד בן-גל, את שטח ההפקר של תאונות העבודה ואת הערך הנמוך שמשתקף מהם לחיי הפועלים. "הכסף שווה יותר מהחיים שלהם"

אביטל אלכסנדרה כהן

כמעט מדי שבוע נוסף למסד הנתונים של "קו לעובד" עוד שם של פועל בניין שנהרג או נפצע. תאונות עבודה מתרחשות על בסיס קבוע ב"חצר האחורית" של המרחב הציבורי שכולנו עוברים בו מדי יום, אבל נדמה שהן לא נמצאות לנו במודעות. "אני מתעסק בסיפור של פועלי בניין בארץ כבר 3 שנים ואין שום גוף שלוקח אחריות על הבטיחות שלהם", אומר עירד בן-גל. "הכסף יותר שווה מהחיים שלהם". יחד עם שלושה רקדנים נוספים: עדי גבירץ, איתי דלומי ורוני שפירה, בן-גל יצר מופע חדש שמבקש לעורר מודעות לדיכויים בחברה.

למופע הוא קרא "הם לא יגורו בבתים שהם בונים", שורה מתוך שירו של המשורר אלי אליהו. במהלך תקופת הקורונה בן-גל הסתובב עם מצלמה באתרי בנייה וניסה, עד כמה שיכל, לראות ולהבין בעצמו את מה שכבר התרגלנו לתפוס כחלק מהנוף. "אנחנו משתמשים בהרבה דימויים שעירד הביא ממסעותיו באתרי בנייה", מתארת עדי גבירץ את המופע. "בגלל שזה אמנות מופשטת ופיזית זה לא כמו כתבה על פועלי בניין".

במופע משולבים גם מונולוגים של הרקדנים, אחד מהם בערבית והשני באנגלית, כשני ניגודים סמליים לאוזני הקהל. הם רוקדים לא רק עם גופם, אלא עם לבנת בטון, דיקט גדול וכבד מעץ ואפילו "ארוחת פועלים". אלו, הם הרבה מעבר לאביזרים או תפאורה, אלא משמשים כחלק מהאמירה שלהם. "אני מרגיש שבדרך כלל מנסים לשים עוד שכבה שמייפה את כל הדברים האלה", מסביר איתי דלומי כשהוא מסתכל על הדיקט הגדול מאחוריו. אבל הוא לא רואה בהם משהו מכוער, אלא המציאות עצמה.

המופע עלה על הבמות כבר פעמיים, בפעם הראשונה בתיאטרון הבית ביפו ובפעם השנייה במסגרת פסטיבל מחול-קולנוע של סינמטק שדרות ומרכז התנועה 'אדמה'. "בתל-אביב אנשים רגילים לצאת בערב ולראות הופעה", אומר בן-גל. "היינו סולד אווט יחסית בלי ששיווקנו בטירוף". בשדרות לעומת זאת, המצב יותר מאתגר וזאת למרות שזהו הבית של הלהקה שלהם. "יותר משמעותי לי שאנשים יבואו לפה", הוא מסכם. "זה חשוב לי ואני נתקל בקושי שיבואו לשדרות".

בן-גל (28) הוא בנם של זוג היוצרים ליאת דרור וניר בן-גל. עבודותיהם, שזכו להצלחה בארץ ובעולם, סימנו את תחילתו של סגנון מחול עכשווי חדש וביקורתי בשנות ה-80 בארץ. גם הם עסקו בסוגיות חברתיות ופוליטיות שונות והביאו אותן לקדמת הבמה. היום הוא לא רק רקדן בלהקת "אדמה" שהקימו הוריו כשעברו למצפה רמון בשנת 2000, אלא גם מלמד מחול ותנועה במרכז אדמה.